סינגור חוצה-גבולות למקבלי החלטות
סינגור ותמיכה פרלמנטרית היה פרויקט חדשני שפעל במסגרת קהילות ידידי כדור הארץ המזה"ת ברשות הפלסטינית, ישראל וירדן.
מטרות הפרויקט
מטרת הפרויקט היתה להעלות על סדר היום של נבחרי ציבור ומקבלי החלטות בישראל, פלסטין וירדן את הצורך במציאת פתרונות ברי-קיימא לאיומים הניצבים בפני משאבי המים המשותפים באזורינו. בפועל, הפרויקט הפגיש תושבים מקהילות השוכנות משני עברי הגבול, כדי להעלות ביחד בפני מקבלי החלטות את הצורך בהקמת מנגנונים משותפים (ישראליים-פלסטיניים ו/או –ירדניים) לניהול משותף של אגני המים המשותפים: אקוויפר ההר ואקוויפר החוף; נחלים חוצי-גבולות, נהר הירדן וים המלח.

'קול קורא' מהשטח אל מקבלי ההחלטות
ייחודו של הפרויקט היה בכך שהוא חתר להעברת מסר זה לא בדרכי שתדלנות מקובלות, אלא בכך שהוא העניק לתושבים החיים בסמוך למקורות המים המשותפים הזדמנות ללמוד על בעיות המים המקומיות בראייה אזורית, והקנה להם כלים לקידומם של פתרונות חוצי-גבולות. כך, ניתנת במה לחקלאים, מורים ותושבים אחרים מ-25 קהילות בישראל, פלסטין וירדן, להביע את קולם ודאגתם לעתיד משאבי המים המשותפים, באמצעות פגישות עם נבחרי ציבור ומקבלי החלטות ברמה הלאומית, וכן בפני התקשורת.

בעיות מים מקומיות, פתרונות אזוריים
בשלב הראשון, גובשו קבוצות קטנות של אזרחים מודאגים, בקהילות בהן פועל ארגון "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון" (שמונה בישראל, תשע בפלסטין, שמונה בירדן). חברי כל קבוצה למדו על בעיות המים הנוגעות להם, ואיך אלו קשורות בבעיות המים של שכניהם שמעבר לגבול. כך נוצרה זיקה בין הבעיות המקומיות למצב המים האזורי. פעילות זו כללה ביקורים הדדיים בקהילות משני עברי הגבול וביקורים משותפים באתרי מים חשובים באזור. באמצעות סוגיות המים המקומיות שכל קבוצה זהתה, ניתן היה לזהות אתגרים משותפים המאפיינים את משאבי המים המשותפים באזור כולו, והצורך בפתרונות חוצי-גבולות. הפרויקט העלה זיקה זו -בין בעיות מים מקומיות לפתרונות אזוריים- בפני התקשורת, נבחרי ציבור ומקבלי החלטות בכל שלושת המדינות.

יעדי הסינגור
הפרויקט ביקש לקדם שני מסרים עיקריים:

1. כדי להבטיח את הקיימות של משאבי המים השבריריים באזורינו, יש להקים מינהלות לניהול משותף של אגני המים המשותפים: מינהלות תלת-לאומיות (ישראל-ירדן-פלסטין) לצורך שיקום נהר הירדן הדרומי והצלת ים המלח, ומינהלות דו-לאומיות (ישראל-פלסטין) לצורך מניעת הזיהום ושאיבת-היתר המתמשכת באקוויפר ההר (משותף לגדה המערבית וישראל) ואקוויפר החוף (משותף לישראל ורצועת עזה).

2. ישנו צורך בחלוקה שיוויונית יותר של משאבי המים המשותפים הישראליים-פלסטיניים, ובכלל זה הגדלה מיידית של כמות המים השפירים הזמינה לצורכי שימוש ביתי לפלסטינים. במסגרת ההסדר הנוכחי, ישראל מחזיקה, הלכה למעשה, בזכות וטו על היקפי ההפקה, שואבת עד %80 ממימי אקוויפר ההר, ומונעת מן הפלסטינים גישה לנהר הירדן. עקב כך, לפלסטינים, מצידם, אין עניין
רב במניעת זיהומם של משאבי מים משותפים אלו.

http://foeme.org/uploads/../uploads/12924075980~^$^~IMG_0319c.JPG
http://foeme.org/uploads/../uploads/12924075981~^$^~EU logo.jpg