מבוא
המערכת האקולגית של ים המלח וסביבתו חווה פגיעה קשה ומתמשכת כפועל יוצא ממדיניות פיתוח בלתי מקיים בתחום ישראל וירדן. על אף הראיות הברורות לקריסת המערכת האקולוגית של איזור ים המלח, טרם נלקחו הצעדים המתחיבים ע"י ממשלות האזור על מנת להשיב את האיזון על כנו

רקע
בלב ליבו של השבר הסורי-אפריקאי, בשפכו הדרומי של נהר הירדן, אזור ים המלח ידוע בעולם בשל מאפייניו הגיאוגרפיים, הביולוגיים וההיסטוריים הייחודיים. זוהי הנקודה הנמוכה ביותר בעולם וגוף המים המלוחים הגדול בעולם. אתרי מורשת חשובים באגן כוללים את אתר ההטבלה של ישו, מצדה, הר נבו, ורבים אחרים.

למרות היעדר חיים בים המלח עצמו, סביבתו משופעת בבעלי חיים ובצמחייה, וכוללת זנים נדירים . המערכת האקולוגית בסביבת ים המלח מהווה בית גידול למספר זנים אנדמים כגון זרזיר ים המלח או דרור הירדן ומשמשת אתר רבייה וקינון למיליוני ציפורים נודדות החוצות את בקעת הירדן וים המלח במעופן מאירופה לאפריקה ובחזרה, מידי שנה.

בנוסף לערכיו הסביבתיים, ים המלח עשיר במגוון של מינרלים ובתנאי אקלים יחודיים. כאתר ספא טבעי, זוכה ים המלח למיליוני מבקרים הנהנים מתכונותיו התרפיוטיות ומחוית הציפה במימיו.

"פיתוח" באזור ים המלח
כיום קימות תוכניות לפיתוח מואץ בסביבת ים המלח, הן בתחום ישראל והן בתחום ירדן והרשות הפלסיטינית. פיתוחים אלו כוללים בניה של בתי מלון רבים לאורך החופים, שדה תעופה בינלאומי ועוד. תוכניות אלו לוקות במידה רבה בחוסר איזון בין הצורך בפיתוח כלכלי לבין ההכרח להגן על ערכי הטבע והנוף המיחדים את האיזור. כמו כן, התוכניות השונות לוקות בחד-צדדיות והעדר גישה איזורית – חוצת גבולות לניהול ושימור אגן ים המלח.
ראה גם : תעלת הימים.

בתגובה לפיתוח המסיבי והבלתי מתואם המוצע לאגן ים המלח, ארגון ידידי כדור הארץ המזה''ת קורא ליצירת תכנית פיתוח איזורית- אינטגרטיבית לים המלח ותומך בהכרה באגן ים המלח כשמורה ביו-ספרית או כאתר מורשת עולם ע"י UNESCO כאמצעים להבטחת שימור ערכיו היחודיים. (עוד בהקשר זה ניתן לקרא בפרסום: Let the Dead Sea Live).

התייבשות ים המלח:
ים המלח מתייבש בקצב מדאיג בשל הטיית ותפיסת מקורות ההזנה של הירדן הדרומי ע"י ישראל, סוריה וירדן ובשל פעילות תאגידי המינרלים הישראלים והירדנים. המים, אשר זרמו באופן הסטורי בירדן הדרומי והזינו את ים המלח מופנים בעיקר לשימוש חקלאי המתבסס על השקיה במים שפירים בתעריפים נמוכים. נפח הזרימה המקורי צומצם באופן דרמטי ל5% בלבד.

כמו כן, תאגידי המינרלים בישראל וירדן ("מפעלי ים המלח" והחברה הערבית "פוטאש") הפועלים באגנו הדרומי של ים המלח הינם שחקנים מרכזיים בהפרת האיזון הסביבתי של האזור.
תאגידים אלו מיבשים את מי ים המלח בברכות אידוי תעשיתיות כחלק מתהליך הפקת המינרלים שבים המלח. פעילות זו אחראית ללמעלה מ-40% מגרעון המים השנתי בים המלח. אידוי מי ים המלח ע"י התעשיות מתקיים כיום ללא פיקוח ממשלתי או כל חיוב כספי בעד השימוש במי ים המלח עצמם (התמלוגים אותם משלמים המפעלים למדינה הם בעד הפקת המינרלים בלבד).– בנוסף, לפעילות התעשיה השפעה שלילית על נוף ים המלח, על איכות האויר (בשל יצירת אבק ופילטת גזי בעירה) ועל הואדיות באיזור (מהם כורים המפעלים חומר ליצירת סוללות ברכות האידוי).

השלכות התערבות האדם באזור כוללות:
- ים המלח איבד למעלה משליש משטחו.
- מפלס ים המלח ממשיך לרדת בשיעור הגבוה ממטר אחד מדי שנה.
- בשל נסיגת הים נגרמת המלחה ואובדן של אקויפרים אשר משמעותם אובדן מקור המים המתוקים באיזור והרס נאות המדבר.
- התחתרות הנחלים (ואדיות צדדיות) מתחזקת עקב נסיגת הים וגורמת להרס תשתיות
- אלפי בולענים נפערים בחופי ים המלח ומהוים סכנה לחיי אדם, גורמים הרס לכבישים ולמבנים ומגבילים פיתוח עתידי.

תיירות ופיתוח:
ים המלח מהווה ספא טבעי ונודע בתכונות הריפוי של מימיו ואקלימו. בנוסף, מקבץ אתרי מורשת, דת, תרבות וערכי הטבע היחודיים לאיזור מהווים כולם אטרקציות למבקרים רבים מהעולם כולו. עם זאת, פיתוח בלתי מקיים באיזור, בדמות מלונות לאורך כל קו החוף (ע"פ התוכניות הירדניות), הקמת שדה תעופה בינלאומי ותוכניות לעיור איזורים טבעיים מפרים את מה שנשאר מנופו הבתולי של האיזור ואת "יכולת הנשיאה" של המערכת האקולוגית השברירית.

הצמחייה ובעלי החיים באזור:
בצומת שבין אסיה, אפריקה, ואירופה, אזור ים המלח מורכב ממערכות אקולוגיות מגוונות, הפועלת כסביבות גידול של זנים מקומיים נדירים. לפיתוח האיזור, במתכונתו הנוכחית, השפעה עצומה על החי והצומח. ההתערבות האנושית פגעה באספקת המזון, ביכולת ההתרבות ובדפוסי נדידתם של מרבית מזני הצמחייה ובעלי החיים האופיניים לאיזור. ידוע על מינים אנדמים שנכחדו מהאזור, כגון דג איגלסת ים המלח אשר התקיים במעינות מלחת הכיכר, בצידו הישראלי של ים המלח.

האמצעים לאיזון מפלס ים המלח ושימור המערכת האקולוגית:
- השבה חלקית של מים ממקורות ההזנה הטבעיים של ים המלח ובעיקרם מורד הירדן (400 מלמ"ק בשנה, מתוכם 220 מלמ"ק מישראל). כיום מחויבות הממשלה הישראלית היא להשבת 30 מלמ"ק בשנה לירדן הדרומי אולם כמות זו עשויה לגדול עם גדילת היצע המים במשק הישראלי בשל התפלה והתיעלות.
- ניטור ופיקוח ממשלתי על הכמויות הנשאבות ע"י תאגידי המינראלים הפועלים בים המלח והשתת תשלום בעבור השימוש במי ים המלח. על התעריף למ"ק להכיל, באופן יחסי, את העלויות החיצוניות הנגרמות בשל ירידת המפלס. מדיניות זו תהוה תיקון לכשל השוק הקיים ותמריץ לתאגידים לאמץ טכנולוגיה חליפית להפקת המינראלים שאינה כרוכה באובדן נפחי מים עצומים, כפי שקורה היום.
- הגבלת הפיתוח התיירותי לאורך החופים בחלקיו הצפוניים והדרומיים של אגן ים המלח הצפוני ושימור המסדרונות האקולוגיים הרגישים במזרח ובמערב. בו בעת, יש לעודד פיתוח תיירותי אקולוגי רגיש המתבסס על המאפיינים המיוחדים של האזור.
- לבסס את שטח האגן של ים המלח, כשמורת "אדם וביוספרה" (MAB) או כאתר מורשת עולמי. על ממשלות ישראל וירדן לאשר תוכניות מתאר איזוריות המחויבות לעקרון פיתוח בר-קיימא , כגון תמ"א 13 לחופי ים המלח.

(בחר באלבום תמונות בשם "ים המלח")

http://foeme.org/uploads/../uploads/13211714940~^$^~Eitan Haddok1.jpg
http://foeme.org/uploads/../uploads/projects_pic21_1.jpg